טבריה היא עיר בעלת רבדים רבים המאפיינים אותה. עיר בעלת היסטוריה של אלפיים שנה, נחשבת לאחת מערי הקודש לעם היהודי, בעלת קברי צדיקים רבים בעלי חשיבות עולמית, בעלת מיתוסים רבים וכן בעלת נוף הסובב אותה של הרי הגליל והטופוגרפיה הקיצונית המאפיינת אותה ואגם הכנרת אשר טבריה יושבת על שפתה.

כל אלה הופכים את טבריה למוקד תיירותי מוביל.

האם טבריה שייכת לתושביה? האם מתקיימת תחושת שייכות וזהות של התושבים לעיר? האם מרחב תרבותי מתקיים?

 

זיהינו כי הנוף בולט מאוד בטבריה מסביב וישנו נוף נצפה רב, אך נוף זה אינו חלק מהעיר.

בפרויקט אנו עוסקים ביצירת מרחב בנוי המנהל דיאלוג עם המרחב הטבעי הסובב את טבריה בו התושב יכול לשהות, ובכך הנוף הופך להיות ערך בעיר.

 

על פי התכנון המרחב העירוני מתקיים בשתי מערכות בעיר. המערכת של הרחובות והצירים הישרים המובילים מנוף אל נוף, מקצה לקצה היוצרים גם פרספקטיבות אל הנוף וכן מערכת של מרחב עירוני טבעי המתאפיין בשטחים פתוחים וירוקים המתקיימים במקביל למערכת הצירים העירונית.

 

עיקר ההתמקדות בפרויקט נעשית בטבריה התחתית באזור התעשייה הקלה של היום מה שהופך את האזור למנוון מבחינה עירונית ודווקא זהו המקום היושב באזור מרכזי בעיר גם מבחינת מערכת התנועה וכן קרוב לטבריה ההיסטורית המושכת אליה מבקרים רבים.

את אזור התעשייה אנו הופכים למע"ר החדש של טבריה הגובל עם רחוב הירדן הקיים היום ונמשך מכנרת ועד לעליית הטופוגרפיה הקיצונית. הרחוב מתפקד כרחוב מסחרית ותרבותי.

 

רחוב אלחדיף הוא הציר המרכזי בעיר התחתית המוביל מטבריה העילית אם כי מוסט מעט לקבר הרמב"ם וכן שני צירים נוספים ראשיים המקבילים לאלחדיף, האחד כמאסף של השכונות בעיר והשני כציר ראשי המוביל מה"טבע".