העיירה ירוחם קמה והתפתחה עם קום המדינה כמעברה במקום שומם ומרוחק כחלק ממדיניות פיזור האוכלוסין יחד עם עיירות רבות דומות אחרות ברחבי הארץ.

 

במשך שנים רבות העיירה סבלה מדעות קדומות ומתדמית של מקום כושל מה שהקשה עליה לצמוח ולהתפתח. יתכן ותדמית זו נובעת מהריחוק שלה ומיקום בצידי אם הדרך שחולפים על פניה ולא נחשפים אליה. סיבת הגעה לירוחם, יש לפנות אליה במיוחד או להגיע לביקור באחד מהאתרים בסביבתה.

גם כשבאים לירוחם, העיירה אינה מצליחה לעורר עניין אצל המבקרים. ועל כן, אינה מצליחה להפוך לעיר מצליחה ולמשוך אליה לא תושבים ולא תיירים, אלא רק בקצות העיר. מה שהופך את צבי בורנשטיין ככביש מקשר.

 

אך אם להתבונן ולהרגיש את המקום, אפשר לראות כי ירוחם בעלת ייחודיות ואיכויות שאין כמותן:

 

העיירה התפתחה סביב עורק אחד ראשי אשר אליה מתחברת המערכת העירונית. הרחוב הראשי, צבי בורנשטיין, המתפקד כ"מסדרון" אשר בקצותיו שתי "מרפסות".

מצד אחד מרפסת הצופה אל הנוף המדברי, המכתש הגדול של ירוחם הטומן בו משאבי טבע ייחודיים כמו מינרלים, חולות צבעוניים ומאובנים, המרמזים על תופעות גיאולוגיות מעניינות, בע"ח וצמחיה מדברית. מצד שני מרפסת הנוגעת באגם, הנווה מדבר והריאה הירוקה באזור הנגב, החובה בו בע"ח ובעלי כנף הנודדים בין יבשות ומוצאים מקום עגינה ומנוחה בנדידתם.

 

סביב העיירה זורמים נחלים רבים אשר בסופם מתנקזים אל אגם ירוחם. נחלים אלה משפיעים באופן שונה על הנוף באזור.

1. מצד האגם, המהווה נווה מדבר באזור הנגב אשר באופן טבעי מייצר חיים והפך לירוק בעל צמחיה ייחודית אשר אינה אופיינית למדבר וייחודית למקום כמו אירוס ירוחם, החלמוניות, אירוס טוביה ושום דרומי. צמחיה זו מתפשטת לאורך גדות הנחלים ומשפיעה על הנוף האזורי.

2. מצד המכתש, האזור היותר שחון, המים הזורמים בנחלים הופכים את האדמה לאדמת חרס. אזור אופייני בנוף מדברי וצמחיה מדברית כמו עצי זית, עצי שיטה, עצי חרובים, עצי תאנים ושיח מלוח.

 

כחלק מהיווצרותה של ירוחם ממדיניות פיזור האוכלוסין, לאורך כל שנותיה, היא קלטה עולים והם אלה אשר עיצובו אותה. העיירה מורכבת מפסיפס החברה הישראלית הנותן לה הטרוגניות עדתית, קהילתית ותרבותית. היא מפגישה בין מזרח למערב, בין צעירים למבוגרים ויש לה פנים רבות.

 

הפרויקט מציע להפוך את ירוחם מ"מסדרון" החולפים על פניו, בין שתי יחידות נוף השונות,  לסלון בין מדבר לנווה מדבר ע"י יצירת מוקדים המפגישים את תמצית מפסיפס ירוחם עם רחוב צבי בורנשטיין.

 

עקרונות תכנון:

 

רחוב צבי בורנשטיין - מתפקד כרחוב ראשי החוצה את כל העיר ומכיל "סלונים אורבניים" המשמשים למקומות מפגש ושהייה. רחוב בעל דפנות מבונות המכיל פונקציות של שימושים מעורבים ומסחר בקומות הקרקע, ההופכים את הרחוב לאינטנסיבי יותר ומתפקד ברוב שעות היום. הרחוב נותן העדפה להולכי רגל ולרוכבי אופניים ומפנה את רוב החניות לרחובות מקבילים ולחנויות תת קרקעיות.

הרחוב מרכז אליו את שאר מערכת העירונית המתחברת אליו. רחוב הנמתח בין מדבר לנווה מדבר ולו סממנים של שני קצוות מנוגדים זה לזה.

כדי לממש את  העקרון, על הרחוב לעבור פינוי בינוי, תוך שימור האופי ההיסטורי והמקומי, ולחדש את פניו מתפיסה של ירוחם משנותיה הראשונות לתכנון לעשרות שנים קדימה.

 

 

כיכר העירייה - מתחברת לרחוב בורנשטיין ומשמש מוקד מרכזי בעיר שסביבו נמצאות פונקציות כלל עירוניות, ציבוריות ומסחר מסוג קניון פתוח מסביב לכיכר, המבטיחים תפקוד הכיכר במשך רוב שעות היממה.

 

מבנה התרבות - המבנה מתפקד כמבנה עגול המשלב בתוכו פונקציות יצירה וחדשנות תוך שילוב דינמיות ותפקוד כמבנה אורבני הנפתח אל רחוב צבי בורנשטיין, הממשיך אל המבנה באמצעות טיילת "צבי בורנשטיין" אל גג המבנה המשמש כ"מרפסת אורבנית".

במרכז המבנה ממוקם מגרש החלקה על הקרח הממוקם במקום כאנטיתזה למדבר ההופך את המקום לבלתי צפוי ומפתיע המושך אליו תיירים ומבקרים ומבכך גם מעורר את הנשכח שהיה במקום בעבר - מפעל הקרח המוכר בירוחם והחלקה על גלגיליות באזור טרמינל העיצוב הקודם.

מסביב למבנה פיתוח המשמש כמוקד שהייה  שסביבו נמצאות פונקציות תומכות של מסחר ומבני ציבור נוספים.

 

שוק עירוני - מתחם מקורה עם חווית שוק וטיילת הממוקם באזור הסמוך לכיכר העיר - מקום המאפשר לכל אחד לפתוח דוכן למסחר בצורה מודולרית.

 

מגדל הזהות - מגדל משרדים ותעסוקה המחיה את כיכר העיר במהלך שעות היום ומהווה לנדמארק עירוני כפרפראסה לאייקון המקומי של פסל הזהות המזוהה עם העיר.